כיצד לשלוט על דליפת האוויר הדחוס בטווח סביר?

כיצד לשלוט על דליפת האוויר הדחוס בטווח סביר?

אוויר דחוס הוא אחד ממקורות הכוח הנפוצים ביותר בתחום התעשייה. בגלל היתרונות הרבים שלו כמו בטיחות, ביצועי התאמה טובים, ללא זיהום והובלה נוחה, הוא נמצא בשימוש נרחב בתחום המודרניזציה והספק האוטומטי. אוויר דחוס הוא גם מקור יקר לאנרגיה וכוח. הפחתה ברציפות של עלות התפעול הכוללת של אוויר דחוס היא נושא חשוב עבור כל מנהל מפעל.

דליפות אוויר דחוסות הן כמעט הסוג הנפוץ ביותר של פסולת אנרגיה במפעלים. דליפת האוויר הדחוס הממוצע מהווה 30% מכל נפח האוויר הדחוס, מה שאומר שעשרות אלפי חשבונות חשמל מדלפים מדי שנה. כמה דליפות כל כך ברורות עד שלא רק שזה עושה הרבה רעש, ניתן אפילו לאתר אותו באופן קשרי וחזותי. וכמה נזילות מוסתרות מאוד. בנוסף לצלילים הקטנים והקשה לשמוע, דליפות 'מוסמכות ' מתרחשות לעתים קרובות בסביבות עם רעשי רקע גבוהים במקום העבודה. כל ההדלפות לעיל מהוות את מקור ההדלפות במערכת כולה.

דליפות מתרחשות בדרך כלל במקומות אלה:

(1) מפרקי צינור, מפרקי חיבור מהיר;

(2) רגולטור לחץ (FRL);

(3) שסתום ניקוז עיבוי נפתח לעיתים קרובות;

(4) צינורות שבורים, צינורות שבורים;

דליפה היא תופעה נפוצה במערכת האוויר. במערכת הפעלה רגילה, קשה להימנע מדליפה. על פי תוצאות הסקר הרלוונטיות של משרד האנרגיה האמריקני (DOE) והניסיון לטווח הארוך של המחבר, לכל מערכת יש דליפה, וכמעט 60% מהמפעלים לא נקטו אמצעים לדליפה במערכת האוויר.

דליפות במפעלים נמצאות בכל מקום. אם מפעל רוצה לחסל לחלוטין את הדליפה, זה כמעט בלתי אפשרי. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לשלוט על דליפת האוויר הדחוס בטווח סביר. טווח 'סביר ' זה וגודל המפעל קשור להרבה ישנים וחדשים:

(1) עבור מערכות חדשות (פחות משנה) או מפעלים קטנים, יש לשלוט בשיעור הדליפה בין 5% ל- 7%;

(2) עבור מערכות או צמחים בינוניים של שנתיים עד 5 שנים, שיעור הדליפה הוא בין 7% ל -10%;

(3) עבור מערכות שעמדות על 10 שנים או צמחים גדולים, שיעור הדליפה הוא בין 10% ל 12%;

דליפות לא רק מובילות ישירות לאנרגיה מבוזבזת, היא גם מובילה לאנרגיה מבוזבזת בעקיפין. כאשר הדליפה מתעצמת, הלחץ של מערכת האוויר הדחוסה כולה יירד. אם יש לשמור על הלחץ של מערכת האוויר, יש להפעיל מדחסים נוספים, מה שיגדיל עוד יותר את עלות החשמל של המפעל כולו. במפעלים מסוימים ישנם מספר גדול של מכשירי פריקה לסירוגין, כמו  שסתומי פיצוץ אלקטרוניים, שסתומים אלה פריקה עיבוי או נוזלי פסולת אחרים בפרקי זמן קבועים, ואחרי שנוזל הפסולת שוחרר בזמן הפריקה, כמות גדולה של אוויר דחוס משאירה את מערכת האוויר הדחוס. בזמן מסוים יתכנו שסתומי פריקה מרובים המתישים בו זמנית. בשלב זה, הלחץ של המערכת כולה יירד לפתע, ואף יעלה על הלחץ המינימלי שהמערכת יכולה לקבל, וגורם למערכת כולה להפסיק את הייצור. זוהי תאונת הפעלה טיפוסית.

מכיוון שהאוויר הדחוס מיוצר על ידי עבודתו של מדחס האוויר, ומדחס האוויר מונע על ידי המנוע החשמלי, דליפת האוויר פירושה בעקיפין בזבוז אנרגיה חשמלית.

בפועל, שלוש שיטות משמשות לרוב כדי להעריך כמותית את דליפת האוויר הדחוס. הם שיטת מדידת נפח אוויר 1; 2. שיטת מדידת פעולת מדחס; 3. שיטת בדיקת דליפה קולית; להלן מוצגים בהתאמה:

1. קביעת נפח אחסון הגז

בהנחה שמערכת אוויר אטומה ורק דליפה היא הדרך היחידה לאוויר דחוס לעזוב את מערכת האוויר, קיימת הנוסחה הבאה לחישוב דליפות למערכת אוויר דחוסה:

QLEAK: דליפה, M3/MIN

Δ P: לחץ דיפרנציאלי, סרגל

P0: לחץ מוחלט, סרגל

V: נפח אוויר דלף, M3

T: זמן מבחן, דקות

2. שיטת בדיקת פעולת מדחס

כבה את כל הציוד הצורב באוויר במערכת האוויר כדי להבטיח שכל האוויר במערכת האוויר הדחוס יעזוב את המערכת באמצעות דליפות. הפעל מדחס והפעל אותו במצב טעינה ופריקה (מקוון/לא מקוון), ורשום את מערך לחץ הלחץ של מדחס נקודות PON ו- POFF וכל זמן הפעלה.

QLEAK: דליפה, M3/MIN

ש: תזוזת המדחס, M3/דקה

T: טוען זמן ריצה, דקות

T: הסר את זמן הריצה, דקה

3. שיטת בדיקת דליפות קולי

הקושי בזיהוי דליפת אוויר דחוס הוא שרוב הצינורות אינם נגישים בקלות, הם מותקנים בגבהים גבוהים או מוסתרים בתיבה, ומכיוון שלא ניתן לזהות חזותית דליפות אוויר, בדיקות קוליות היא שיטה נפוצה. אולטרסאונד מתייחס בדרך כלל לרצועת תדר עם תדר גבוה מ- 20kHz, והגבול העליון שהאוזן האנושית יכולה לקבל הוא 16.5kHz. באמצעות תכונה זו ניתן ליישם גילוי קולי של דליפת אוויר דחוס בגילוי תעשייתי.

גלאי דליפות קולי הוא מכשיר מיוחד. כל גז שעובר דרך חור הדליפה יפיק זרם אדי, ויהיה חלק מלהקת הגל הקולי. גלאי הדליפות הקולי יכול לחוש בכל סוג של דליפת גז. האופן בו מזוהה הדליפה על ידי קבלת הצליל של התדר הגבוה 'Hissing ' של דליפת אוויר.

גלאי דליפה קולי מורכבים בדרך כלל ממיקרופון, פילטר, מחוון ואוזניות. כמות הדליפה קשורה למרחק הבדיקה ולערך הגל הקולי. לגלאי הדליפה הקולית המיוצרים על ידי יצרנים שונים יש טבלאות פרמטרים שונות.

השלבים של איתור דליפות קולי:

1. סיור במפעל כולו ובחר במהירות דליפות גדולות ברורות במערכת האוויר, כמו שסתומים פתוחים, סמרטוטים על צינורות (חלק מהעובדים מכסים את הסמרטוטים כדי להשתיק את הדליפות), עדיין מספקים אוויר, אך לא מכונות מופעלות, שסתומי ניקוז, תקעים מהירים וכו '; במהלך תהליך הבדיקה ניתן לצייר מסלול גילוי מתאים ביותר, וניתן לצייר תרשים צינור במידת האפשר, מה שמועיל מאוד לקביעת נקודת הדליפה בעתיד.

2. השתמש באקדח בדיקת דליפה כדי לבדוק בזהירות את כל קווי האוויר, זכור תמיד ללבוש אוזניות ולהתאים את הרגישות כאשר קשה לקבוע את מיקום הדליפה;

3. התחל מקצה אספקת הגז, וקדם בהדרגה את הגילוי לסוף השימוש;

4. מומלץ לחלק את שטח הגילוי ולבצע בזה אחר זה כדי להימנע מגילוי חוזר או גילוי החמצה;

5. לאחר גילוי נקודת הדליפה, סמן את המיקום עם תווית כדי להבטיח שניתן לתלות את תווית הדליפה בנקודת הדליפה לפחות עד לביטול הדליפה (מומלץ לא להסיר אותה לבדיקה מחודשת);

6. בדוק שוב לאחר תיקון נקודת הדליפה, לפעמים התיקון יוביל לנקודת דליפה חדשה;

7. חשב את כמות הדליפה;

8. דוח זיהוי דליפות קומפילציה;

בפועל, שירותי גילוי דליפות משתמשים לעתים קרובות בשילוב של השיטות לעיל: חשב את הדליפה הכוללת של מערכת האוויר בשיטות 1 ו -2, והתוצאות משמשות כבסיס לניהול כדי להחליט אם לבצע איתור דליפות ספציפיות. שיטה שלוש יכולה למדוד ולסמן כל נקודת דליפה ספציפית.